הִמְנוֹן לָאוֹר

מאת ג'וֹן מילטוֹן

© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

הוֹד לְךָ, אוֹר קָדוֹשׁ, יְלִיד שָׁמַיִם, רֵאשִׁית-אוֹנָם!

אוֹ קְרִינָה נִצְחִית אֲשֶׁר עִם הַנִּצְחִי

אֶקְרָאֲךָ, אַף לֹא אֶאְשָׁם? כִּי הָאֱלֹהִים הוּא אוֹר,

וְלֹא שָׁכַן בִּלְתִּי-אִם בְּאוֹר, בַּל גֶּשֶׁת אֵלָיו,

מֵרֹאשׁ וּמִקֶּדֶם – שָׁכַן אָז בְּתוֹכְךָ,

שֶׁפַע מֵאִיר מֵהֲוָיָה מְאִירָה, בִּלְתִּי נִבְרָא!

אוֹ, הַאִם בָּחַרְתָּ שְׁמוֹעַ: זֶרֶם-אֵיתֶר זָךְ,

אֲשֶׁר מַעְיָנוֹ מִי יַגִּיד? בְּטֶרֶם שֶׁמֶשׁ,

בְּטֶרֶם שְׁחָקִים, הָיִיתָ, וּלְקוֹל אֱלֹהִים,

כְּמוֹ בַּשַּׂלְמָה עָטַפְתָּ

אֶת עוֹלַם-הַמַּיִם הַגּוֹבֵר, אָפֵל וְעָמֹק,

נִכְבֹּשׁ נִכְבַּשׁ מִתֹּהוּ וָבֹהוּ, נֶעֶדְרֵי סוֹף.

פָּנֶיךָ אֲנִי שָׁב וּמְשַׁחֵר בְּכָנָף שִׁבְעָתַיִם עַזָּה,

אַחֲרֵי בָּרְחִי מִמְּצֻלַּת-שְׁאוֹל, אִם-כִּי רַבַּת שָׁהִיתִי

בַּמָּדוֹר הָאָפֵל הַהוּא. וּבְעֵת מְעוּפִי,

בְּהִנָּשְׂאִי דֶרֶךְ אֹפֶל תַּחְתוֹן וְאֹפֶל בֵּינוֹנִי,

בִּרְנָנִים, לֹא יְדָעָם כִּנּוֹר-אוֹרְפֵיאוּס,

שַׁרְתִּי עַל עִרְבּוּבְיָה וְלַיְלָה נִצְחִי;

כִּי לִמְּדַתְנִי שְׁכִינַת-הַשְּׁחָקִים לְהָעֵז רֶדֶת

אֶל מוֹרַד הַחֹשֶׁךְ, וְשׁוּב עֲלוֹת,

וְאִם יִקְשֶׁה וְיִפָּלֵא: אוֹתְךָ אֲנִי שָׁב וּפוֹקֵד בְּמִבְטַחִים

וּמְנוֹרָתְךָ – חִיּוּת וּמַלְכוּת – אַרְגִּישׁ. אֲבָל אַתָּה

לֹא תָּשׁוּב תִּפְקוֹד הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה, שָׁוְא תִּתְגַּלְגֵּלְנָה

לִמְצוֹא קַרְנְךָ הַנּוֹקֶבֶת, וְלֹא תִּמְצֶאנָה שָׁחַר;

נֵטֶף כֹּה עָבֶה, שַׁלְאֲנָן, כִּבָּה אֶת כַּדּוּרֵיהֶן

אוֹ עִרְפּוּל כֵּהֶה אוֹתָם צֵעֵף. אַךְ לֹא בַּעֲבוּר זֵה

אֶחְדַּל נְדוֹד בִּמְקוֹמוֹת, שָׁם בְּנוֹת-הַשִּׁיר אוֹפְפוֹת

מַעְיָן צָלוּל, וְחֹרֶשׁ מֵצֵל, וְגִבְעָה לְפוּפַת-שֶׁמֶשׁ –

חוֹלֵה אַהֲבַת שִׁירָה קְדוֹשָׁה: וּבְרֹאשׁ

אוֹתָךְ, צִיּוֹן, וְהַנְּחָלִים גְּדוּיֵי-פְרָחִים מתָּחַת,

הָרוֹחֲצִים רַגְלַיִךְ-קֹדֶשׁ וּבְהֶמְיָה יִזְרוֹמוּ,

לַילָה-לַילָה אֶפְקֹד, וְכֵן לִפְרָקִים לֹא אֶשְׁכּחַ

אֶת הַשְּׁנַיִם זוּלָתִי, שָׁווּ לִי בְּגוֹרָל,

וּמִי יִתּןֵ וְשָׁוִיתִי לָהֶם בִּתְהִלַּת-שֵׁם,

הָעִוֵּר תַּמִּירִיס, וּמֵאוֹנִידֶס הָעִוֵּר,

וְטִירֶסְיַס וּפִינֵיאוּס, נְבִיאִים קְדוּמִים.

אָז מְזוֹנִי – הֶגְיוֹנוֹת אֲשֶׁר מֵאֲלֵיהֶם יָנִיעוּ

סְפוֹרוֹת הַרְמוֹנִיּוֹת; כַּצִּפּוֹר הָעֵרָה,

בַּחֲשֵׁכָה תָּשִׁיר, וּבְמַחֲבֵא-צְלָלִים נִסְתֶּרֶת,

תַּנְעִים מַנְגִּינַת-לָיְלָה. כֵּן עִם הַשָּׁנָה

מוֹעֲדִים יָשׁוּבוּ; אֲבָל לֹא אֵלַי יָשׁוּב

יוֹם אוֹ פַעֲמֵי-נֹעַם אֲשֶׁר לְעֶרֶב אוֹ בֹקֶר

אוֹ מַרְאֵה צִיץ רַעֲנָן אוֹ וֶרֶד-קָיִץ,

אוֹ עֶדְרֵי צֹאן אוֹ בָקָר, אוֹ פְנֵי-אָדָם אֱלֹהִיִּים.

תַּחַת אֵלֶּה, עָנָן וְאֹפֶל לֹא-יָמוּשׁ

יַקִּיפוּנִי, מִדַּרְכֵי-אֱנוֹשׁ עַלִּיזִים

נֻתַּקְתִּי, וְתַחַת סֵפֶר-הַדַּעַת הַיָּפֶה

מַתְּנָתִי הִיא רֵיקָנוּת כְּלָלִית

מִמַּעֲשֵׂי-בְּרֵאשִׁית, לִי נֶעֶקְרוּ וְנִמְחוּ,

וְחָכְמָה, שַׁעַר אֶחָד נָעוּל בְּפָנֶיהָ כָּלִיל.

עַל כֵּן, בְּיֶתֶר-עֹז, אַתָּה, אוֹר עֶלְיוֹן,

זְרַח מִבִּפְנִים, וְאֶת הַנְּשָׁמָה לְכָל כֹּחוֹתֶיהָ

הַקְרֵן. שָׁם טַע עֵינָיִם. כָּל אֵד מִשָּׁם

נַקֵּה וּפַזֵּר, לְמַעַן אֶחֱזֶה וַאֲסַפֵּר

דְּבָרִים, בַּל תְּשׁוּרֵם עֵין בֶּן-תְּמוּתָה.

מתוך "גן-עדן האבוּד"

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה