עבודת כפיים / אברהם רגלסון

עֲבוֹדַת כַּפָּיִם

אברהם רגלסון

סִיַּמְתִּי אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹנִי, וּמִפְּנֵי דוֹחַק הַפַּרְנָסָה בַבַּיִת, יָצָאתִי מִיָּד לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה. בְּעִתּוֹן-הַבֹּקֶר רָאִיתִי כִּי בִרְחוֹב-קַנַּל, מָקוֹם הַיָּדוּעַ בַּחֲנוּיוֹת-בְּגָדִים יְהוּדִיּוֹת, דּוֹרְשִׁים שְׁנֵי תַכְשִׁיטָאִים – הַיְּנוּ, מוֹכְרֵי שְׁעוֹנִים, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב – אִישׁ אִישׁ 2-3 עוֹזְרִים. הַמְּקוֹמוֹת הָיוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה. בָּאתִי אֶל הָאֶחָד, וְהוּא בְקוֹמָה שְׁלִישִׁית שֶׁל בִּנְיָן גָּדוֹל, וּמָצָאתִי, כִּי תַּחַת שְׁנַיִם-שְׁלֹשֶׁת הַנְּעָרִים הַדְּרוּשִׁים, צוֹבְאִים עַל הַמַּדְרֵגוֹת מֵאוֹת נְעָרִים, יָם שֶׁל נְפָשׁוֹת צְעִירוֹת, כֻּלָּם כָּמוֹנִי לְהוּטִים אַחַר עֲבוֹדָה, וְהַדֶּלֶת סְגוּרָה. וְיַם-הַנֹּעַר, בִּבְדִיחוֹת וַעֲקִיצוֹת וְלִגְלוּג, נִדְחָק לְהִתְקָרֵב אֶל הַדֶּלֶת, כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ, אוּלַי יִהְיֶה הוּא הַמִּתְקַבֵּל, כְּשֶׁתָּבוֹא שְׁעַת-הַפְּתִיחָה. נִתְיָאַשְׁתִּי, וְהָלַכְתִּי אֶל הַמָּקוֹם הַשֵּׁנִי, אַף הוּא קוֹמוֹת אֲחָדוֹת לְמַעְלָה; וְגַם שָׁם הֲמוֹנֵי נְעָרִים, מִילָדִים קְטַנִּים קִצְרֵי-מִכְנָסַיִם וְעַד בַּחוּרִים אַרְכָּנִים שֶׁשְּׂפָמָם מְבַצְבִּץ.

אָז יָדַעְתִּי כִּי לֹא עַל דֶּרֶךְ זוֹ תִּמָּצֵא לִי עֲבוֹדָה. יוֹתֵר טוֹב לַעֲנוֹת לְשֶׁכָּאֵלֶּה הַדּוֹרְשִׁים מִכְתָּבִים כְּתוּבִים. וְזוֹ צָרָה: כָּל הַמּוֹדָעוֹת הַדּוֹרְשׁוֹת מִכְתָּבִים, אוֹמְרוֹת: "סַפֵּר מַה-נִּסְיוֹנוֹתֶיךָ". וְהִתְפַּלֵּאתִי: אֵיךְ יִקְנֶה נַעַר נִסָּיוֹן, אִם אֵין אִישׁ מְקַבֵּל אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה עַד שֶׁהוּא בַּעַל נִסָּיוֹן מִכְּבָר? סוֹף סוֹף נִזְדַּמְּנָה לִי מוֹדָעָה שֶׁל פִירְמָה הַנִּקְרֵאת "בֵּית מַעֲלֵה-הָעִיר לִמְעִילִים וַחֲלִיפוֹת", וְהִיא דוֹרֶשֶׁת כְּ –25 נַעַר לַעֲבוֹדָה, 8 דוֹלָר לְשָׁבוּעַ, אֵין צוֹרֶךְ בְּנִסָּיוֹן, לִכְתּוֹב מִכְתָּבִים. עָרַכְתִּי מִכְתָּב בְּמֵיטַב סִגְנוֹנִי, וּלְאַחַר יָמִים אֲחָדִים קִבַּלְתִּי הַזְמָנָה לָבוֹא לְמָחֳרָת בְּשָׁעָה 7 בַּבֹּקֶר. בָּאתִי לַמּוֹעֵד, וְעָמַדְתִּי בְּמִסְדְּרוֹן אָרֹךְ עִם קָרוֹב לְמֵאָה נְעָרִים אֲחֵרִים. הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ אִישׁ אִישׁ בְּעִתּוֹנוֹ, וְשָׁתְקוּ שְׁתִיקָה זוֹעֶפֶת. כָּל אֶחָד הִרְגִּישׁ בַּחֲבֵרוֹ אוֹיֵב וּמִתְחָרֶה. לִבְסוֹף נִתְבַּקַּשְׁנוּ לַעֲלוֹת. הוֹשִׁיבוּנוּ עַל סַפְסָלִים, וְנָתְנוּ לָנוּ לְמַלֵּא גִּלְיוֹנוֹת הַשּׁוֹאֲלִים לִשְׁמוֹתֵינוּ, וּמְקוֹם מְגוּרֵינוּ, וְחִנּוּכֵנוּ, אִם יְלִידֵי אֲמֶרִיקָה אָנוּ, וְאִם לֹא, מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ בָּאנוּ, וְכַדּוֹמֶה. הַגִּלְיוֹנוֹת נֶאֶסְפוּ, וְכָל נַעַר, בְּהִקָּרֵא שְׁמוֹ, קָם וְעָמַד לִפְנֵי מַכְתֵּבָה אֶחָת, אֶצְלָהּ יָשַׁב גּוֹי גָּבוֹהַ וּבָרִיא, לָבוּשׁ בְּהִדּוּר. אַחֲרֵי חֲלִיפֵי מִלִּים מוּעָטוֹת עִם נַעַר הָעוֹמֵד לְפָנָיו, רָשַׁם אֵיזֶה תָו בֶּגִּלָּיוֹן, וְהַנַּעַר עָבַר עִם גִּלְיוֹנוֹ אֶל מַכְתֵּבָה שְׁנִיָּה, אֶצְלָהּ יָשַׁב מַזְכִּיר יְהוּדִי קָטָן, בַּעַל שָׂפָם וּמִשְׁקָפַיִם, וְאַף הוּא רָשַׁם מַשֶּׁהוּ בַגִּלָּיוֹן. הוּא דִבֵּר בְּקוֹל רָם, וְאָמַר לְנַעַר זֶה: "בּוֹא בַיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּשָׁעָה שֶׁבַע!" וּלְמִשְׁנֵהוּ: " נִקְרָא לְךָ בְּעֵת הַצּוֹרֶךְ!" (זוֹ דֶרֶךְ-נִמּוּס לוֹמַר: לֵךְ לַעֲזָאזֵל!).

נִקְרֵאתִי גַם אֲנִי, וְעָמַדְתִּי בְּפִיק-בִּרְכַּיִם לִפְנֵי מְחַלֵּק הַמִשְׂרוֹת. הוּא עִיֵּן בְּגִלְיוֹנִי, הִבִּיט עָלַי וְשָׁאַל: "אַתָּה יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹן?" אָמַרְתִּי: "צִיּוּנַי לֹא הָיוּ רָעִים בְּבֵית הַסֵּפֶר". הוּא רָשַׁם סִמַּן-זָוִית עַל כַּרְטִיסִי, וְהֶעֱבִירַנִי אֶל הַמַּזְכִּיר. זֶה אָמַר לִי: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן אָנוּ מְשַׁלְּמִים רַק שִׁשָּׂה דוֹלָר לְשָׁבוּעַ, וְאַחֲרֵי כֵן, אִם אַתָּה מִצְטַיֵּן בַּעֲבוֹדָתְךָ, אַתָּה מְקַבֵּל שְׁמוֹנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמּוֹדָעָה. רְצוֹנְךָ בִּתְנָאִים אֵלֶּה, בּוֹא בַיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּשָׁעָה שֶׁבַע".

נִתְקַבַּלְתִּי, אֵפוֹא.

אֲנִי גַּרְתִּי בַּבְּרוֹנְקְס, וְהָיִיתִי צָרִיךְ לִנְסוֹעַ לַעֲבוֹדָה בַתַּחְתִּית. יוֹרְדִים אֶל פֶּה פָּתוּחַ בָּאֲדָמָה, אֶל תַּחֲנָה גְדוּשָׁה בַאֲנָשִׁים. שְׁעוֹת הַבֹּקֶר, בְּלֶכֶת אֲנָשִׁים אֶל הָעֲבוֹדָה, וּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, בְּשׁוּבָם מִשָּׁם, הֵן "שְׁעוֹת הַבֶּהָלָה": כֵּן קוֹרְאִים לַזְּמַנִּים שֶׁבָּהֶם הַדּוֹחַק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וּמַהוּ הַדּוֹחַק שֶׁבַּתַּחְתִּית, יֵדַע רַק מִי שֶׁנִּתְנַסָּה בוֹ. רַכֶּבֶת הַבָּאָה הִיא מִכְּבָר מְלֵאָה אֲנָשִׁים עַד אֶפֶס מָקוֹם, אַף עַל פִּי כֵן נִדְחָקִים אֶל תּוֹכָהּ דֶּרֶךְ שָׁלֹשׁ הַדְּלָתוֹת שֶׁל כָּל קָרוּן (שְׁתַּיִם מִשְּׁנֵי הַקְּצָווֹת וְאַחַת בְּאֶמְצַע) עוֹד וְעוֹד כָּהֵמָּה. וְשׁוֹמְרִים עוֹמְדִים אֵצֶל הַדְּלָתוֹת, וּמַזְהִירִים "שְׁמוֹר צַעַדְךָ!" כִּי עִתִּים יֵשׁ סֶדֶק בֵּין בָּמַת הַתַּחֲנָה וּבֵין קִיר הַקָּרוֹן, וְאֶפְשָׁר לְאָדָם לְהִכָּשֵּׁל וְלִשְׁמוֹט רַגְלוֹ בוֹ. שׁוֹמֵר זֶה בְּיָדַיִם אַמִּיצוֹת דּוֹחֵק וְכוֹבֵשׁ בִּפְנִים עוֹד אֲנָשִׁים עַל אֵלֶּה שֶׁנִּדְחֲקוּ וְנִכְנְסוּ מֵאֲלֵיהֶם, וְהוּא מוֹחֵק אֶת עוֹדֶף-הָאָדָם כְּדֵי שֶׁתּוּכַלְנָה הַדְּלָתוֹת לְהִסָּגֵר.

בְּתוֹךְ הַקְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים, הַיּוֹשְׁבִים הֵם צְפוּפִים זֶה לָזֶה, וְהָעוֹמְדִים כְּבוּשִׁים יַחַד, זָכָר וּנְקֵבָה, זָקֵן וְצָעִיר, כָּל הַגְּזָעִים וְכָל הַפַּרְנָסוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה: אֵין יַחְסָנוּת כָּאן. צְלָעוֹת וְחָזֶה נִמְעָכִים, וְהָרַגְלַיִם – תְּחִלָּה כוֹאֲבוֹת וְאַחַר נִקְרָשׁוֹת. הַפֶּלֶא הוּא שֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְיַשְּׁרִים וְשָׁבִים לְקַדְמוּתָם אַחֲרֵי צֵאתָם מִלּוֹעַ הָאֲדָמָה. וּמַה הַטּוֹב בְּזוֹ הָרַכֶּבֶת? שֶׁהִיא מְהִירָה מְאֹד, וְהַמְּאוֹרוֹת בַּנִּקְבָּה חוֹלְפִים עַל פָּנֶיהָ בְּמַחֲרוֹזֶת עָפָה. עוֹמֶדֶת הִיא מִתּוֹךְ שְׁרִיקָה צַרְחָנִית. וּבְרוּצָהּ, הִיא מַשְׁמִיעָה קוֹל נִקּוּשׁ וְהֶמְיָה, וְהוּא עִנְיָן לְגַעְגּוּעִים לְאִישׁ נְיוּ-יוֹרְקְ הַנִּדָּח אֶל עָרֵי-הַשָּׂדֶה. בְּאוֹתוֹ זְמָן הִתְאַהַבְתִּי בְשִׁיר שֶׁל טֶנִיסוֹן, וְהִתְאַמְּתִּי אוֹתוֹ אֶל קוֹל-הַהֲמוּלָה שֶׁל רַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית, עַד שֶׁהָיִיתִי שׁוֹמְעוֹ מִתְנַבֵּא מֵאֵלָיו מֵעֶצֶם הָרַעַשׁ: אֲנִי אוֹחֵז בָּרְצוּעָה שֶׁלְּמַעְלָה, וּמִתְנַדְנֵד יַחַד עִם כָּל גּוּשׁ הָאָדָם, צַלְעוֹתַי מִתְבַּקְּעוֹת מִן הַלַּחַץ, מַחְנִיקֵנִי רֵיחַ שׁוּם, בְּשַׂר-חֲזִיר, שֵׁכָר, טַבַּקָה וְזֵעַת-בְּשָׂרִים, וְהַקָּרוֹן הָרָץ הוֹמֶה וּמְזַמְזֵם לִי מִתּוֹךְ שִׁקְשׁוּקוֹ:

הוֹ סְנוּנִית, סְנוּנִית, הָעָפָה, עָפָה דָרוֹמָה,

עוּפִי אֵלֶיהָ, צִנְחִי אֶל זִיזֵי-חַלּוֹנָהּ הַמָּזְהָבִים,

וְסַפְּרִי, סַפְּרִי לָהּ אֶת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ.

אִמְרִי לָהּ שֶׁאַתְּ מַכִּירָה אֶת שְׁנֵיהֶם:

כִּי בָהִיר, בּוֹעֵר וְקַל-דַּעַת הוּא הַדָּרוֹם,

וְקוֹדֵר, נֶאֱמָן וְרַךְ הוּא הַצָּפוֹן…

וְעוֹד פְּסוּקִים כָּאֵלֶּה, נוֹשְׁמִים מוֹתֶק וּזְהַב-שֶׁמֶשׁ עֲלֵי עֵשֶׂב.

בְּ"בֵית מַעֲלֵה-הָעִיר לִמְעִילִים וַחֲלִיפוֹת" כִּנְּסוּ אֶת הַנְּעָרִים הַחֲדָשִׁים בְּחֶדֶר אֶחָד, וּבָחוּר מְאֻמָּן הָיָה לָהֶם לְמוֹרֶה: הַנְּעָרִים יוֹשְׁבִים בְּטוּרִים עַל יַד שֻׁלְחָנוֹת מִשְּׁנֵי צִדֵּי רְצוּעוֹת רָצוֹת, הַמַּגִּישׁוֹת לָהֶם קֻפְסָאוֹת רֵיקוֹת. הַמַּחְסְנָאִים מְבִיאִים לָהֶם סְחוֹרָה יַחַד עִם נְיָר-הַזְמָנָה.

(חוּץ מֵחֲלִיפוֹת וּבְגָדִים, מָכרוּ שָׁם, עַל פִּי הַזְמָנוֹת דּוֹאַר, גַּם מַסְרֵקוֹת, מִבְרָשׁוֹת, וְכָל מִינֵי סִדְקִית).

הַנְּעָרִים מַשְׁוִים אֶת מִינֵי הַסְּחוֹרָה עִם הַכָּתוּב בַּהַזְמָנָה, וְעוֹבְרִים עַל חֶשְׁבּוֹן-הַכֶּסֶף הָרָשׁוּם בָּהּ, לִרְאוֹת שֶׁהוּא נָכוֹן. אָז הֵם אוֹרְזִים אֶת הַסְּחוֹרָה בְּקֻפְסָה, מַדְבִּיקִים לָהּ פִּתְקָה עִם כְּתוֹבֶת, וְקוֹשְׁרִים אוֹתָהּ בְּחֶבֶל. קִשּׁוּר הַחֶבֶל מִסְתַּיֵּם בְּכֶפֶת מְיֻחָד בְּמִינוֹ, עָשׂוּי כְּמִין לוּלָאָה. אֵיךְ עוֹשִׂים כֶּפֶת זֶה, לִמֵּד הַבָּחוּר לַנְּעָרִים תּוֹךְ-כְּדֵי-דַּבְּרוֹ. הַחֶבֶל נִתָּק עַל יְדֵי טַבַּעַת בַּעֲלַת-לַהַב הָעֲנוּדָה לָאֶצְבַּע. טַבַּעַת זוֹ, קוֹנִים אוֹתָהּ הַנְּעָרִים פֹּה, אֵצֶל הַפִירְמָה בְּכַסְפָּם שֶׁלָּהֶם, וְכֵן עִפָּרוֹן מְיֻחָד וּמַחַק וְחַדְּדָן. עִם גְּמַר כָּל קֻפְסָה, כּוֹתֵב עָלֶיהָ הַנַּעַר אֶת מִסְפַּר שֻׁלְחָנוֹ.

נִתַּן לִי שֻׁלְחָן, וְנִכְנַסְתִּי לַעֲבוֹדָה. לְאַחַר שָׁעָה נִקְרֵאתִי אֶל הַמְּבַקֵּר שֶׁבִּקְצֵה הַטּוּר. הוּא שְׁאָלַנִּי אִם אֵינֶנִי יָכוֹל לַעֲבוֹד יוֹתֵר מַהֵר. וְגַם כָּהָה בִי שֶׁאֵין הַכֶּפֶת שֶׁלִּי נַעֲשֶׂה כְשׁוּרָה, וּבֶאֱמֶת הָיָה צָרִיךְ לְפַטֵּר אוֹתִי מִיָּד, אֲבָל תַּחַת זֶה יְנַסֵּנִי אֵצֶל הָרְצוּעוֹת. כְּשׁוּבִי אֶל הַשֻּׁלְחָן לָקַחַת אֶת חֲפָצַי, מָצָאתִי כִי טַבַּעַת-הַלַּהַב שֶׁלִּי, וְהָעִפָּרוֹן וְהַחַדְּדָן נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם. נִגְנוֹב נִגְנְבוּ עַל יְדֵי הַנְּעָרִים. וְיוֹתֵר מִשֶּׁחַסְתִּי עַל אִבּוּד הַדְּבָרִים, נִצְטָעַרְתִּי עַל יַחַס מְשֻּנֶּה זֶה מִצַּד חֲבֵרִים לַעֲבוֹדָה.

עֲבוֹדָתִי בָּרְצוּעוֹת הָיְתָה לְפַטְּמָן בְּקֻפְסָאוֹת רֵיקוֹת. אֵלוּ הָיוּ צְבוּרוֹת עֲרֵמוֹת-עֲרֵמוֹת אֵצֶל הַכֹּתֶל לְפִי גָדְלָן. לִרְצוּעָה רְחָבָה – קֻפְסָאוֹת רְחָבוֹת, וְלִרְצוּעָה צָרָה – קֻפְסָאוֹת צָרוֹת. כְּשֶׁאָפְסָה עֲרֵמָה אַחַת, הָיִיתִי עוֹלֶה אֶל מַחְסַן-הַקֻּפְסָאוֹת מִלְּמַעְלָה, עוֹרֵם אוֹתָן עַל עֶגְלַת-יָד, וּמוֹרִידָן בַּמַּעֲלִית. כֵּן עָבַדְתִּי עַד שְׁעַת-הַצָּהֳרָיִם: הָרְצוּעוֹת מִתְרוֹקְנוֹת וַאֲנִי מְמַלְּאָן, הֵן מִתְרוֹקְנוֹת וַאֲנִי מְמַלְּאָן. כָּל רְצוּעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ נָעָה לְאוֹרֶךְ כָּל הַחֶדֶר, וְחוֹזֶרֶת וּבָאָה עַל גַּלְגַּל מִלְּמַטָּה; וְדוֹמֶה כִּי אֵין סוֹף לָהּ וְאֵין סוֹף לְרִיצָתָהּ.

בָּאָה הַפְסָקַת-הַצָּהֳרָיִם. עַל הַנְּעָרִים נֶאֱסַר לָצֵאת מִן הֶחָצֵר, פֶּן יִקְּחוּ בִּכְלֵיהֶם מִן הַסְּחוֹרָה הַשַּׁיֶּכֶת לַבָּיִת. וְשָׁם קִיּוֹסְקְ לִמְכִירַת נַקְנִיקֵי-וִינָה וּמִינֵי מְתִיקָה. אֲנִי, בִּהְיוֹתִי נָזִיר מִבָּשָׂר, הָיְתָה כָל אֲרוּחָתִי חֲתִיכַת שׁוֹקוֹלַּדָה, כִּי כָמוֹנִי כִשְׁאָר הַנְּעָרִים לֹא יָדַעְנוּ לְהִצְטַיֵּד מִבָּתֵּינוּ. וְתָמַהְתִי שֶׁהַנְּעָרִים, אֲשֶׁר אַךְ לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים עָמְדוּ בַמִּסְדְּרוֹן זְעוּמִים זֶה לָזֶה, נַעֲשׂוּ עַתָּה כְּמַכִּירִים מִכַּמָּה שָׁנִים. רַק אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בָדָד. מְהֵרָה הִתְיַשְּׁבוּ כֻלָּם עַל מַרְצֶפֶת הֶחָצֵר, וּפָתְחוּ בְמִשְׂחַק-"קְרֶפּ", אֵלֶּה קֻבִּיּוֹת-שֵׁן – מִשְׂחַק-מָמוֹן הֶאָסוּר עַל פִּי דִינֵי הַמְּדִינָה. יָשַׁבְתִּי לִי בְּרִחוּק מָקוֹם מֵהֶם עַל בָּמָה לְקַבָּלַת-סְחוֹרוֹת שֶׁהָיְתָה שָׁם, וְקָרָאתִי בְּחוֹבֶרֶת אֲשֶׁר מָשִׁיתִי מִכִּיסִי, עַד שֶׁשָּׁרְקָה הַחֲצוֹצְרָה לִזְמַן-כְּנִיסָה.

אַחַר הַצָּהֳרַיִם, בְּפַטְּמִי אֶת הָרְצוּעוֹת, נִמְשְׁכוּ חֲבָלִים אֲחָדִים, מֵאֵלֶּה הַקּוֹשְׁרִים אֶת חֲבִילוֹת-הַקֻּפְסָאוֹת, לְתוֹךְ הָרְצוּעוֹת, הָלוֹךְ וְהִמָּשֵׁךְ פְּנִימָה וְהִתְכָּרֵךְ כַּמָּה פְעָמִים עַל הַגַּלְגַּלִּים לְמַטָּה. הִתְחַלְתִּי מְקַצֵּץ בָּהֶם בְּאוֹלָרִי לְהֲסִירַם מֵעַל הַגַּלְגַּלִּים. עוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה כָּךְ, וְאוֹתוֹ הַגּוֹי הַגָּבוֹהַ אֲשֶׁר רָשַׁם אוֹתָנוּ בָרִאשׁוֹנָה, נִכְנָס כְּשֶׁהוּא צוֹעֵד לְאַט לְאַט, מִסְתַכֵּל סָבִיב, מַעֲשֵׂה בַּעַל בַּיִת, וְהוּא מָצָא אוֹתִי בְּקַלְקָלָתִי. הוּא הִפְסִיק לְרֶגַע אֶת הַחַשְׁמַל הַמֵּנִיעָ אֶת הָרְצוּעוֹת, וְעָזַר לִי לְשַׁחְרֵר אֶת הַגַּלְגַּלִּים מִן הַחֲבָלִים. לְרַוְחָתִי הָלַךְ הָלְאָה מִבְּלִי אֱמוֹר מְאוּמָה.

בָּעֶרֶב, כִּפְסוֹק תְּנוּעַת הַגַּלְגַּלִּים וְהָרְצוּעוֹת, הָעָמְדוּ כָל הַפּוֹעֲלִים בְּשׁוּרָה אַחַת, וְשׁוֹמֵר אֵצֶל דֶּלֶת-הַיְּצִיאָה סָקַר כָּל אֶחָד מִרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, לָדַעַת אִם לֹא נִלְקַח מְאוּמָה מֵרְכוּשׁ-הַבָּיִת. יֵשׁ וְהַשּׁוֹמֵר מִשֵּׁשׁ מִבַּחוּץ אֶת כִּיסָיו שֶׁל צָעִיר חָשׁוּד, אוֹ בִקֵּשׁ מִנַּעַר אֶחָד שֶׁיּוֹצִיא יָדָיו מִכִּיסָיו וְיַרְאֶה מַה בָּהֶן. הַדָּבָר נַעֲשֶׂה מַהֵר. כְּשֶׁבָּא תוֹרִי לַעֲבוֹר עַל פְּנֵי הַשּׁוֹמֵר, הִפְסִיק אוֹתִי, וּמִמֵּלָא גַם אֶת כָּל הַשּׁוּרָה שֶׁמֵאֲחוֹרַי, וְשָׁאַל: "מַה בְּכִיסֶיךָ?" – "סְפָרִים", אָמַרְתִּי, וְכִמְעַט בָּכִיתִי מֵעֶלְבּוֹן. הוּא לֹא הֶאֱמִין לִי, וְשָׁלַח יָדָיו אֶל תּוֹךְ כִּיסַי, וְהִתְחִיל מוֹצִיא מִשָּׁם הַעְתָּקוֹת מִשִּׁירִים שֶׁנָּשְׂאוּ חֵן לְפָנַי, חוֹבְרוֹת-תַּעֲמוּלָה אַנַּרְכִיסְטִיּוֹת, סֵפֶר-שִׁירִים קָטָן בִּלְתִּי-מְכֹרָךְ, חֲרוּזִים לְהֵילֵינָה (מִבְּרוֹנְקְס וְלֹא מִטְּרוֹיָה), מִטְפַּחַת מְלֻכְלֶכֶת. וְכָל הַנְּעָרִים מוֹתְחִים רָאשֵׁיהֵם לְהַבִּיט. לִבְסוֹף הִגִּיעַ לָאוֹלָר. "עֲמוֹד רֶגַע הַצִּדָּה", אָמַר. הוּא נָתַן לִשְׁאָר הַשּׁוּרָה לַעֲבוֹר; וְאוֹתִי לָקַח אֶל רֹאשׁ-הַמַּחְסָן. הַלָּה בָדַק אֶת הָאוֹלָר וְהֵעִיד בּוֹ שֶׁלֹּא מִסְּחוֹרוֹתֵיהֵם הוּא, וְהַשּׁוֹמֵר נְתָנַנִּי לָלֶכֶת. אַצְתִּי אֶל הַתַּחְתִּית.

בַּבַּיִת אָמְרָה אִמָּא: "רַק יוֹם אֶחָד עָבַדְתָּ, וּכְבָר יֵשׁ סִמָּנִים כְּחֻלִּים תַּחַת עֵינֶיךָ".

אַחֲרִית דָּבָר: כְּבוֹא סוֹף הַחֹדֶשׁ, עֵת לְקַבֵּל אֶת שְׁמוֹנַת הַדּוֹלָר לְשָׁבוּעַ תַּחַת הַשִּׁשָּׁה, פִּטְּרוּ אוֹתִי וְאֶת כָּל הַנְּעָרִים שֶׁנִּתְקַבְּלוּ אִתִּי יָחַד. וּבָעִתּוֹן שׁוּב הוֹפִיעָה מוֹדָעָה הָאוֹמֶרֶת: "דְּרוּשִׁים כְּ-25 נַעַר לַעֲבוֹדָה, 8 דוֹלָר לְשָׁבוּעַ, לֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, לַעֲנוֹת בְּמִכְתָּב, בֵּית מַעֲלֵה-הָעִיר לִמְעִילִים וַחֲלִיפוֹת, נְיוּ-יוֹרְקְ."

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה