אהבת אדם וחוה בגן עדן / ג'ון מילטון / אברהם רגלסון

אַהֲבַת אָדָם וְחַוָּה בְּגַן-עֵדֶן

מאת ג'וֹן מילטוֹן

וּכְהַגִּיעָם כֹּה אֶל מְלוֹנָם הַמֵּצַל, עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם,

פָּנוּ שְׁנֵיהֶם, וְתַחַת רְקִיעַ-מֶרְחָב הֶעֱרִיצוּ

הָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה רָקִיעַ, אֲוִיר, אֶרֶץ וּשְׁמֵי-שָׁמַיִם,

לְעֵינֵיהֶם גְּלוּיִים, וְכַדּוּר-זִיו שֶׁל יָרֵחַ

וְקֹטֶב כּוֹכָבִיִּי: – " אַתָּה גַם לֵיל עָשִׂיתָ,

עוֹשֶׂה כֹּל-יָכוֹל, וְיוֹם – אָתָּה ,

יוֹם הֵתַמְנוּהוּ בַּעֲמַל-יֵעוּדֵנוּ,

שְׂמֵחִים יַחַד בְּעֵזֶר הֲדָיִי

וְאַהֲבָה הֲדָדִית, עֲטֶרֶת כָּל אָשְׁרֵנוּ,

זוּ מִנִּיתָ לָנוּ, וְזֶה מְקוֹם-הַחֶמֶד,

מִלְּמַעֲנֵנוּ גָדוֹל, אֲשֶׁר בּוֹ שִׁפְעֲךָ

לְנֶהֱנִים כָּמֵהַּ, וּבְאֶפֶס בּוֹצְרִים אַרְצָה יִפּוֹל.

אֲבָל אַתָּה הִבְטַחְתָּ מִשְּׁנֵינוּ זֶרַע

אֲשֶׁר יְמַלְּאוּ אָרֶץ, וְעִמָּנוּ יַחַד יְרוֹמְמוּ

אֶת חַסְדְּךָ אֵין-חֵקֶר, בְּעֵת נֵעוֹר

וּבְעֵת נְבַקֵּשׁ, כְּבַקְּשֵׁנוּ עָתָּה, מַתָּתְךָ שֵׁנָה."

כֵּן אָמְרוּ שָׂפָה אֶחָת, וְטֶקֶס אַחֵר

לֹא שָׁמְרוּ, מִלְּבַד עֲבוֹדַת-לֵב זַכָּה,

תִּיקַר לָאֵל מִכֹּל, וְיָד בְּיָד

אֶל אַפִּרְיוֹנָם הַפְּנִימִי הָלְכוּ, וּבִהְיוֹתָם פְּטוּרִים

מֵהִתְפַּשֵּׁט אֶת הָאֲפֵרִים הַמְיַגְּעִים, נִלְבְּשֵׁם אֲנַחְנוּ,

צֵלָע אֶל צֵלָע שָׁכָבוּ. וַאֲדַמֶּה כִּי לֹא נָטָה

אָדָם מֵעַל רַעְיָתוֹ הַנָּאוָה, אַף חַוָּה

לְגִנּוּנֵי-רָז אֲשֶׁר לְאַהֲבַת-נִשּׂוּאִין לֹא הִתְכֶּחָשָׁה.

יְמַלְּלוּ כַאֲשֶׁר יְמַלְּלוּ צְבוּעִים קְפֵדוֹת

עַל טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת וְתֹם,

בְּגַדְּפָם כְּטֻמְאָה אֶת אֲשֶׁר בִּדְבַר-אֵל טָהָר,

וּפֻקַּד כְּחוֹבָה לְאֵלֶּה וְכִרְשׁוּת לַכֹּל.

פָּרֹה-וְרָבֹה צִוָּה עוֹשֵׂנוּ. מִי יוֹרֶה הִנָּזֵר

בִּלְתִּי-אִם מַשְׁחִיתֵנוּ, אוֹיֵב אֵל וֶאֱנוֹשׁ?

הוֹד לָךְ, אַהֲבַת-קִדּוּשִׁין, חוֹק טָמִיר, מָקוֹר נֶאֱמָן

לְצֶאֱצָאֵי אֱנוֹשׁ, רְשׁוּת-יָחִיד אַחַת

בְּעֵדֶן-גָּן, אֲשֶׁר שָׁם כָּל שְׁאָר דְּבָרִים הֵם קִנְיַן-כְּלָל!

עַל יָדַיִךְ גֹּרְשָׁה תְּשׁוּקַת-זִמָּה מִבְּנֵי-אָדָם,

לִרְעוֹת בְּקֶרֶב עֲדָרִים בַּהֲמִיִּים.

יְסוּדָתֵךְ בְּשֵׂכֶל, וְאַתְּ נֶאֱמָנָה, צַדֶּקֶת, תַּמָּה –

מֵאִתָּךְ קְרֵבוּת יְקָרָה, וְכָל רַחֲמֵי

אָב, בֵּן וְאָח, לָרִאשׁוֹנָה נוֹדָעוּ.

חָלִילָה לִי מֵאֶכְתְּבֵךְ חֵטְא אוֹ אַשְׁמָה

אוֹ מֵאֶחְשְׁבֵךְ בִּלְתִּי יָאָה לִמְקוֹם קֹדֶשׁ-שֶׁבְּקֹדֶשׁ:

מַעְיָן לֹא-יֶחְסַר לְמַנְעֲמֵי בָיִת,

אֲשֶׁר עַרְשֵׂךְ לֹא-חֻלָּלָה וְלֹא-נִכְתָּמָה תִּקָּרֵא,

בְּהוֹוֶה כְּמוֹ בֶּעָבַר, כְּמִשְׁפַּט קְדוֹשִׁים וְאָבוֹת.

פֹּה אַהַב, חִצָּיו זָהָב, יַדְלִיק

מְנוֹרַת-תְּמִידוֹ וִינַפְנֵף כְּנָפָיו אַרְגָּמָן.

פֹּה יִמְלוֹךְ וְיִתְעַנָּג; לֹא בְּבַת-צְחוֹק קְנוּיַת-אֶתְנָן

לְלֹא כִּסּוּפִים, לְלֹא חֶדְוָה, לְלֹא חִבָּה,

מִשְׁגָּל מִקְרִי; אַף לֹא בְּעַגְבִּיבֵי חַצְרוֹת-נְסִיכִים,

מָחוֹל מְעֹרָב, מַסֵּכָה מִתְהוֹלֶלֶת, אוֹ נֶשֶׁף-חֲצוֹת,

אוֹ מַנְגִינַת-לֵיל, יְזַמְּרָהּ הַחוֹשֵׁק הַמָּרְעָב

אֶל יְפֵהפִיָּתוֹ הַגֵּאָה, וְטוֹב כִּי יִמְאָסֶנָּה וְיִטּוֹשׁ.

וְאֵלֶּה הַשְּׁנַיִם, מָרְדְּפֵי רוֹן-זְמִירִים, חֲבוּרִים יָשְׁנוּ.

וְעַל אֶבְרֵיהֶם הַחֲשׂוּפִים גַּג-הַפְּרָחִים

הִמְטִיר וְרָדִים, בֹּקֶר אֶת חֶסְרוֹנָם יְרַפֵּא.

יִשְׁנוּ עוֹד, זוּג מְבוֹרָךְ! וְאַשְׁרֵיכֶם פִּי-כַמָּה

אִם לֹא תְּבַקְּשׁוּ אֹשֶׁר מֵעֵבֶר לְאָשְׁרְכֶם,

וְתֵדְעוּ לְבַל הוֹסִיף דָּעַת.

מתוך "גן-עדן האבוּד"

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה